כהן נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח'

החלטה

פתח דבר

1. המבקש, מר מוטי כהן, שימש כיושב ראש ועד עובדי המשיבה (להלן: בזק) במחוז ירושלים והדרום משך שנים ארוכות. מונחת בפנינו בקשתו המתוקנת של מר כהן למתן סעדים זמניים שמטרתם לאפשר לו להציג את מועמדותו לבחירות הקרובות לוועד העובדים בבזק.

התשתית העובדתית

2. תמצית העובדות הלכאוריות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו בשלב זה, ואשר בעיקרן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הן אלה שיפורטו מטה.

[א] כאמור בפתח הדברים המבקש הוא עובד חברת בזק ומי ששימש כיושב ראש ועד עובדי בזק במחוז ירושלים והדרום, משך שנים ארוכות. כן נמנה המבקש עם חמשת חברי נציגות העובדים הארצית, המכונה "החמישייה".

[ב] הליכי המשמעת הפנימיים בבזק מוסדרים בהסכם קיבוצי מיוחד, שנחתם ביום 5.7.2004, בין החברה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה וארגון עובדי בזק (ב/3). על פי ההסכם, תוקן תקנון המשמעת שאומץ על ידי הצדדים בהסכם קיבוצי קודם, עת חדלה בזק להיות חברה ממשלתית והתנתקה מחוק שירות המדינה (משמעת) (להלן: תקנון המשמעת).

[ג] בהתאם לתקנון המשמעת הוקם בבזק בית דין למשמעת המורכב משלושה: יושב ראש שהוא משפטן בעל שיעור קומה שאינו תלוי בחברה, נציג הנהלת החברה ונציג העובדים (סעיף 2.1). תפקידו של בית הדין למשמעת הוא לטפל בעבירות משמעת חמורות של עובדי החברה, ובהן מקרים של התנהגות בלתי הולמת של עובד החברה וגרימת הפרעה חמורה במהלך העבודה (סעיף 3.2).

[ד] ביום 19.4.2012 הגישה בזק כנגד המבקש קובלנה בבית הדין למשמעת וזו נידונה בפני חברות בית הדין: יושבת הראש כבוד השופטת (בדימוס) דינה אפרתי, נציגת ההנהלה עו"ד אפרת דויטש ונציגת העובדים, עו"ד דורית טנא פרצ'יק.

[ה] במסגרת ההליך המשמעתי קוימו 14 ישיבות, מתוכן 11 דיוני הוכחות בהם נשמעה עדותם של 28 עדים. הצדדים הגישו לבית הדין מסמכים רבים והפרוטוקולים של דיוניו מחזיקים למעלה מאלף עמודים מודפסים.

[ו] ביום 18.11.2013 ניתנה הכרעת דינו המקיפה של בית הדין למשמעת האוחזת אף היא למעלה ממאה עמודים (ב/13). בהכרעת הדין הורשע המבקש בשלוש עבירות משמעת אלה:

(1) התנהגות שאינה הולמת בעניינו של מר קובי פז והמנהלים הבכירים בחטיבה העסקית של בזק העולה כדי לשון הרע. עניינה של הרשעה זו הוא באירועים אלה:

אחד מעובדי בזק, טכנאי בחטיבה העסקית, לקה במחלה ממארת ועל כן נעדר משך תקופה ארוכה מעבודתו בחברה. מר פז, שהוא מנהל החטיבה העסקית בחברה, ומנהלים נוספים ביקרו את העובד בביתו, מכוח מצוות ביקור חולים. באחד הביקורים העניק העובד למר פז בקבוק יין מיקב יתיר כאות תודה. מר פז קיבל את השי תוך הבטחה שכשיחלים העובד יפתח בקבוק היין ויילגם במסגרת הרמת כוסית חגיגית לכבודו של העובד. למרבה השמחה החלים העובד בשלהי שנת 2011, שב לעבודה, ומר פז קיים את הבטחתו. בהרמת הכוסית הציע העובד למר פז לקיים סיור מודרך ליקב יתיר ממנו הובא בשעתו בקבוק היין. מר פז נענה להצעה ויחד עם תשעה מנהליה הבכירים של החטיבה העסקית, העובד והממונה הישיר עליו, קוים הסיור ביקב בסוף חודש ינואר 2012. בהודעות דואר אלקטרוני מן הימים 19.2.2012 ו – 26.2.2012, ששלח המבקש למנהלה הכללי של בזק ולמכותבים נוספים, האשים המבקש את מר פז ואת המנהלים הבכירים בחטיבה העסקית בהתנהגות מבישה ופסולה וזאת בלשון בוטה. עיקר טענות המבקש כלפי מר פז ומנהלי החטיבה האחרים היו שאותו טכנאי מימן במלואו ומכספו את הסיור שערכו המנהלים ביקב יתיר. כן טען המבקש כי בסוף הסיור נמצאו חלק מהמנהלים בגילופין ואף על פי כן מצאו לנהוג (ככל הנראה ברכבי החברה), תוך סיכון חיי הזולת. בית הדין למשמעת מצא שמדובר בלשון הרע, כלומר בפרסום שלא היה אמת ושהמבקש לא נקט לפני פרסומו באמצעים סבירים כדי להיווכח אם טענותיו אמת הן אם לאו, ועל כן חזקה שפרסום הדברים נעשה שלא בתום לב.

(2) התנהגות שאינה הולמת בעניינו של מר אייל קמיל, סמנכ"ל חטיבת תפעול ולוגיסטיקה. גם כאן המדובר בשתי הודעות דואר אלקטרוני ששלח המבקש לגורמים שונים בחברה בימים 3.3.2009 ו – 3.8.2011. בהודעה משנת 2009 האשים המבקש את מר קמיל בכך שדחה את בקשתו לנייד עובד שחתם על הסכם פרישה, לתפקיד אחר, בשל מוצאו האתיופי. בהודעה משנת 2011 האשים המבקש את מר קמיל כי החלטת החטיבה בראשה הוא עומד לרכוש עבור בזק רכבים מחברת פיאט הותירה את הרושם "שהלוגיסטיקה בחברת בזק הפכה להיות הסוכנת של יבואן פיאט ומטעמו ולמענו 'הקרן לסיוע הדדי ליבואן פיאט'". בית הדין למשמעת קבע כי האמירה המייחסת למר קמיל מניעים גזעניים עולה כדי עבירת משמעת של התנהגות בלתי הולמת. אשר לאמירה הנוגעת לרכבי הפיאט נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת בזק לרכוש את רכבי הפיאט. כן נקבע כי הסתייגותו של המבקש מן ההחלטה האמורה לא הצדיקה הטחת האשמות שווא במר קמיל ושימוש בביטויים שיש בהם כדי לפגוע ביושרה של חטיבת הלוגיסטיקה והעומד בראשה, ועל כן גם היא עולה כדי עבירת משמעת של התנהגות בלתי הולמת.

(3) התנהגות שאינה הולמת בעניינה של הגב' שפרה אשכנזי, מנהלת אגף משאבי אנוש, שכר ויחסי עבודה. המדובר בדברים שאמר המבקש במסגרת שיחת טלפון שקיים עם גב' אשכנזי ביום 7.6.2010. המבקש טלפן לגב' אשכנזי בעקבות עדותה בבית דין זה בהליך זמני שהגישה אחת מעובדות החברה שפוטרה במסגרת הליך רה-ארגון והתייעלות בבזק. בחקירתה הנגדית אמרה גב' אשכנזי כי מי שמוסמך להסכים או שלא להסכים על הכללת שמו של עובד ברשימת המפוטרים הוא יושב ראש ארגון עובדי בזק לאחר היוועצות עם החמישייה, ולא המבקש לבדו.

בית הדין למשמעת קיבל במלואה את גרסת גב' אשכנזי ולפיה בעקבות עדותה בבית דין זה צלצל אליה המבקש, הביע את מורת רוחו מהתייחסותה המזלזלת כביכול בעדותה, למעמדו הרם, ואיים עליה כי לא יהסס להפעיל את כוחו הרב של ועד העובדים ולגרום לכך ש – 41 נציגי העובדים יחדלו לשתף עמה פעולה. עובדה שעלולה לגרום לכך שלא תוכל להמשיך למלא את תפקידה כהלכה. כן הזכיר לגב' אשכנזי אירועים ממין זה שחוותה בעבר. התנהגות זו נמצאה על ידי בית הדין למשמעת כהתנהגות בלתי הולמת.

[ז] לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש בכתב, ניתן גזר דינו של בית הדין למשמעת ביום 24.12.2013. בגזר הדין עמד בית הדין, בין היתר, על תכליתם של אמצעי המשמעת שקיבלו על עצמם הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. אמצעים שנועדו למנוע סטייה מנורמות התנהגות ראויות, בדרך של הרתעת העובד הבודד כמו גם כלל העובדים לבל יכשלו במעשיהם. נורמות שהוגנות וכבוד הם מבריחי התיכון שלהן, ושבלעדיהם לא תתאפשר פעילות תקינה של הארגון. כן עמד בית הדין על מאפייניה של עבירת ההתנהגות הבלתי הולמת כבעלת "רקמה פתוחה" המתאימה את עצמה לשינוי נסיבות ועתים והמתאפיינת בהתנהגות פסולה, מן הסוג ששום ארגון אינו יכול לסבול, שכן אם תהפוך להתנהגות מקובלת עלולה היא לשבש את יחסי העבודה או לחבל בדרך אחרת בתפקוד התקין של הארגון. או אז בחן בית הדין מה הוא העונש המידתי הראוי בנסיבות העניין תוך שציטט מפסיקת בית המשפט העליון ולפיה, "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל". כן ציין כי לדידו "אין מקום לקיום והשלמה עם תרבות שיח פוגענית הכוללת, בין השאר, איומים, הטרדות, השמצות והתבטאויות בלתי הולמות שיש בהן כדי לפגוע בשם הטוב ובכבוד של הזולת או בשלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו, ובמיוחד כאשר הן באות מצד חבר וועד עובדים. התנהלות בלתי הולמת מעין זו, גם אם אינה עולה כדי לשון הרע כהגדרתה בחוק או כדי עבירות פליליות על פי חוק העונשין – דינה אכיפה משמעתית ורף ענישה מחמיר, קל וחומר כאשר ההתנהגות הבלתי הולמת עולה כדי לשון הרע כהגדרתה בחוק".

הוסיף וקבע בית הדין למשמעת כי לא ניתן להתעלם מהחומרה שבמעשי המבקש שקדמו להודעות הדואר האלקטרוני בעניין מר פז והמנהלים הבכירים בחטיבה העסקית, ובמיוחד לאמירות קשות של המבקש בפגישה שקיים עם מר פז ומנהלים נוספים בה הטיח במר פז כך: "לך תזדיין, אף אחד לא ישפיל אותי בגלל דרגה, אני אראה לך מה זה, עד עכשיו היה לכם שקט בחטיבה העסקית".

בסופו של מסע קבע בית הדין למשמעת כי באיזון בין תכלית הענישה המשמעתית וחומרת העבירות בהן הורשע המבקש לבין נסיבותיו האישיות, גילו, מצבו המשפחתי וסיכוייו למצוא עבודה חלופית. כמו גם העובדה כי לגבי התנהגותו הבלתי הולמת בעניינם של מר קמיל וגב' אשכנזי לא נקטה בזק בהליך משמעתי בזמן אמת, אין להעתר לדרישתה לפטר את המבקש. חלף זאת הטיל בית הדין למשמעת על המבקש את אמצעי המשמעת הבאים: "הפסקת עבודה זמנית, ללא ניתוק יחסי עובד מעביד, לתקופה של שבעה חודשים וללא תשלום". מכאן ההליך שבפנינו.

השתלשלות ההליך בפנינו